פסק-דין בתיק ע"פ 17036-05-13

א.         הערעור שבפנינו הוא על גזר-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (סגנית הנשיא, השופטת אורית קנטור) מיום 17.4.2013 ב-ת.פ.46208-01-11 ו-ת.פ. 47737-11-10, לפיו נדון המערער ל-12 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה של 6 חודשים למשך שלוש שנים למקרה ויעבור עבירת עוון בניגוד לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1976 (להלן: "החוק"), מאסר מותנה של 12 חודשים למשך שלוש שנים למקרה ויעבור עבירת פשע בניגוד לחוק הנ"ל, ותשלום קנס בסכום של 25,000 ש"ח או 5 חודשי מאסר תמורתו.

בית משפט קמא הורה שהקנס ישולם ב-50 תשלומים חודשיים, החל בתום 30 יום לאחר שחרורו מן המאסר.

על כל אחת מארבע החברות שהיו גם הן נאשמות באותם תיקים, הטיל בית משפט קמא קנס בסכום של 100 ש"ח.

ב.         אלה העובדות הצריכות לעניין:

כתב האישום שבת.פ. 47737-11-10 כולל שני אישומים:

באישום הראשון נטען, שבכל תקופה רלוונטית לכתב האישום היה המערער המנהל הפעיל של הנאשמות מס' 1 ומס' 2: חברת מ. דרעי ובניו בע"מ וחברת מ.ד.א. שירותי רכב בע"מ, שנרשמו באגף המכס והמע"מ כשותפות לצורכי מס ערך מוסף.

בתקופה שבין פברואר 2007 עד דצמבר 2007 לא הגישו שתי הנאשמות הנ"ל והמערער את הדו"חות התקופתיים הנדרשים ובכך ביצעו 10 (עשר) עבירות של אי הגשת דו"ח תקופתי לפי סעיף 117(א)(6) של החוק.

באישום השני נטען, שבכל התקופה הרלוונטית לכתב האישום היה המערער מנהלה הפעיל של הנאשמת מס' 3: חברת דרעי צמיגים בע"מ, כך שהן המערער והן הנאשמת מס' 3 חייבים היו בהגשת דו"חות תקופתיים לאגף המכס והמע"מ, אך בתקופה שבין מאי 2007 עד דצמבר 2009 הם לא הגישו את הדו"חות התקופתיים הנדרשים ובכך ביצעו 28 (עשרים ושמונה) עבירות של אי-הגשת דו"ח תקופתי לפי סעיף 117(א)(6) של החוק.

ג.          כתב אישום נוסף ב-ת.פ. 46208-01-11 הוגש כנגד החברה ת. דרעי ובניו בע"מ (להלן: "החברה") וכנגד המערער שהיה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום מנהלה הפעיל.

בתקופה שבין אוקטובר 2007 לבין יולי 2009 ניכו החברה והמערער ב-22 (עשרים ושניים) הדו"חות התקופתיים שהוגשו למנהל מס ערך מוסף מס תשומות מבלי שהיה להם מסמך כנדרש בסעיף 38 של החוק.

סך מס התשומות אותו ניכו החברה והמערער בדו"חות התקופתיים הינו 284,884 ש"ח. לפיכך, האשימה המשיבה בתיק זה את החברה ואת המערער ב - 22 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) של החוק: ניכוי מס תשומות מבלי שיהא לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 של החוק, וזאת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.

ד.         נוכח כפירת הנאשמים, נשמעו ביום 2.5.12 ראיות בפני בית משפט קמא (שלושה עדים מטעם המשיבה והמערער כעד הגנה), ואולם, ביום 5.7.12 הודיעו הצדדים לבית המשפט, כי הגיעו לידי הסדר טיעון לפיו יחזרו הם מכפירתם, יודו בעובדות כתבי האישום המאוחדים, יורשעו, והטיעונים לעונש יידחו.

ה.         לאחר שב"כ המערער הודיע כי הנאשמים מודים בעובדות כתב האישום, והמערער עצמו אישר את דברי באת כוחו, ניתנה הכרעת דין לפיה הורשעו הנאשמות 1 +2, ומנהלן המערער, באישום הראשון שב-ת.פ. 47737-11-10 בעשר עבירות של אי-הגשה במועד של דו"ח תקופתי, ובאישום השני הורשעו הנאשמת מס' 3, ומנהלה המערער, בעשרים ושמונה עבירות של אי-הגשה במועד של דו"ח תקופתי.

ב-ת.פ. 46208-01-11 הורשעו הנאשמת מס' 1 שבאותו תיק, והמערער, בעשרים ושתיים עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיהא לגביו מסמך, וזאת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.

היה זה כאמור בתאריך 5.7.12 ובית משפט קמא דחה את מועד שמיעת הטיעונים לעונש ליום 7.2.13 בהוסיפו: "אם הנאשמים מעוניינים להסיר את המחדלים, עליהם להשלים זאת עד המועד שניתן, שהינו מועד רחוק לכל הדעות".

ו.          בישיבת 7.2.13 הורה בית משפט קמא על הזמנת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות, תוך הבהרה שאין בעצם ההפנייה משום קביעת עמדה לגבי העונש שיוטל בסופו של דבר.

            הטיעונים לעונש נשמעו ביום 21.3.13.

ז.          בגזר הדין מיום 17.4.13 עמד בית משפט קמא על החומרה בה יש להתייחס לעבירות בניגוד  לדיני המיסים, שהרי יש בכך משום גזילת כספי הציבור, יצירת דמורליזציה בקרב ציבור משלמי המיסים, וגרימת נזק רב למדינה.

בית משפט קמא הפנה לפסיקה הרלוונטית לפיה מן הראוי שהענישה בגין עבירות אלה תביע את הפסול שבמעשה ותהא בכך הרתעה לאחרים לגבי מעשים דומים. כמו כן צויין, שיש להחמיר בעונשם של מורשעים בעבירות מס שלא הסירו את כל המחדלים שכן בהסרת כל המחדלים יש משום ביטוי לחרטה כנה ואמיתית של הנאשם.